פסק-דין בתיק ת"א 6895/03

מבוא

1.                  בפני תביעה כספית ושטרית על סך 325,000 ש"ח שהגישה חברת מ.ה.ד.ר. אלקטרוניקה בע"מ (להלן: "התובעת"). התביעה הוגשה במקור כנגד מר רונן המאירי ז"ל (להלן:"המנוח") ולאחר פטירתו ביום 22.8.07, תוקן כתב התביעה ונתבע עזבונו של המנוח רונן המאירי ז"ל באמצעות יורשיו, מר שחר המאירי, מר ברק שמעון המאירי וגב' רעות דבורה אלמגור- המאירי (להלן:"נתבעים 2-4").

2.                  עסקינן בשתי תביעות שאוחדו. האחת, תביעה שטרית אשר נפתחה בשנת 2002 לאחר שהתובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיקים בסך של 65,000 ש"ח, שנמשכו מחשבונו של המנוח ולאחר שהמנוח הגיש התנגדות לביצוע השטרות. התביעה השנייה הינה תביעה כספית בגין חוב שלטענת התובעת חב לה המנוח, הכולל חוב לפי כרטסת הנהלת חשבונות של התובעת (201,284 ש"ח, סכום זה כולל את השקים אשר הגישה התובעת לביצוע בסך 65,000 ש"ח), יתרות מלאי שלא הוחזרו על ידי המנוח לאחר ניתוק הקשרים העסקיים עם התובעת (סך של 20,150 ש"ח) וכספים שגבה המנוח מלקוחות ולא העבירם לתובעת (סך של 32,543 ש"ח). הסכום הכולל של התביעה עומד כאמור על סך 325,000 ש"ח נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן וכולל הפרשי הצמדה וריבית מחודש אוקטובר 2002 ועד ליום הגשת כתב התביעה המתוקן ביום 10.1.2008.

3.                  התובעת הינה חברה בע"מ אשר עוסקת ביבוא ושיווק של חלקי ומוצרי אלקטרוניקה.

4.                  המנוח היה בזמנים הרלוונטיים להליך זה משווק של מוצרי אלקטרוניקה.

5.                  בזמנים הרלוונטיים לתובענה היו התובעת והמנוח בקשרים עסקיים במסגרתם סיפקה התובעת למנוח מוצרי אלקטרוניקה והמנוח מכר אותם ללקוחותיו. מסיכומי הצדדים עולה כי מתכונת ההתקשרות העסקית בין הצדדים שונתה באמצע שנת 2001. בתחילה מכרה התובעת למנוח את מוצרי האלקטרוניקה, המנוח שילם לתובעת עבור המוצרים ולאחר מכן מכר אותם ללקוחותיו. בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע המנוח הוסכם בין הצדדים באמצע שנת 2001 כי המנוח יעבור לעבוד כסוכן מכירות מטעם התובעת, קרי, המנוח הזמין סחורה מהתובעת בהתאם להזמנות שהתקבלו מלקוחותיו, סיפק את המוצרים ללקוחות, גבה את התשלום מהלקוחות ואמור היה להעבירו לתובעת.

6.                  תביעתה של התובעת מבוססת על שני נדבכים עיקריים. הנדבך האחד מבוסס על חתימתו, לכאורה, של המנוח על כרטסת הנהלת חשבונות מיום 24.7.01 במסגרתה אישר המנוח כי חובו לתובעת עומד על סך של 114,528 ש"ח נכון ליום 16.7.01, על רשימת שיקים שנמסרו לתובעת על ידי המנוח בסך כולל של 198,000 ש"ח וכן על כרטסת הנהלת חשבונות מיום 30.6.02 בה מאשר המנוח בחתימתו יתרת חובו לתובעת נכון ליום 9.7.02 עמד על סך של 248,534.10 ש"ח. הנדבך השני, מבוסס על חוות דעת מומחה מטעם התובעת וכן על חוות דעת מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט, אשר לטענת התובעת מאשרות כי כרטסת הנהלת החשבונות שנוהלה על ידי התובעת שיקפה את חובו של המנוח לתובעת לאשורו.

7.                  במהלך הדיון בתיק הגישו הצדדים לבית המשפט מספר חוות דעת חשבונאיות לביסוס טענותיהם. מטעם הנתבעים הוגשו שלוש חוות דעת לביסוס טענת ההגנה לפיה מערכת הנהלת החשבונות עליה מבוססת התביעה, הינה שגויה ומטעה. חוות הדעת הראשונה אשר נערכה על יד רואה חשבון זאב שטיין הוגשה לבית המשפט ביום 6.7.04. בדיון ביום 12.7.04 טען ב"כ הנתבעים כי חוות הדעת איננה ממצה וביקש להגיש חוות דעת משלימה. בהסכמת התובעת ניתנה לנתבעים האפשרות להגיש חוות דעת משלימה וזו הוגשה ביום 10.10.04 ונערכה על ידי רואה חשבון יאיר שחל. בתגובה לחוות דעת אלה הגישה התובעת חוות דעת שנערכה על ידי רואה חשבון זאהי דיב ביום 30.3.05.

בדיון שהתקיים ביום 9.6.05 ובהתחשב בסוגיה שבמחלוקת מונה רואה חשבון יעקב שור כמומחה מטעם בית המשפט. רואה חשבון שור הגיש את חוות דעתו ביום 17.4.06 ונחקר עליה בחקירה נגדית בדיון שהתקיים ביום 12.11.06. במהלך חקירת רואה חשבון שור העלה ב"כ הנתבעים טענות חשבונאיות חדשות שלא נזכרו בחוות הדעת הקודמות ומשכך לא קיבלו התייחסות בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. לאור האמור ועל מנת לברר את המחלוקת לאשורה, הותר לנתבעים להגיש חוות דעת משלימה (להלן: "חוות הדעת המשלימה מטעם הנתבעים"). בעקבות הגשת חוות הדעת המשלימה שהוגשה על ידי הנתבעים, הגישה התובעת חוות דעת משלימה שנערכה על ידי רואה חשבון זאהי דיב ביום 11.7.07. ביום 15.1.09 הגישה התובעת חוות דעת נוספת שנערכה על ידי רואה חשבון זאהי דיב, לאחר קבלת אסמכתאות שנשמטו מחוות דעת הנתבעים. (שתי חוות הדעת יכונו להלן: "חוות הדעת המשלימות מטעם התובעת").

חוות הדעת המשלימות הועברו לעיונו של המומחה מטעם בית המשפט, רואה חשבון יעקב שור, וביום 26.5.09 הגיש רואה חשבון שור חוות דעת נוספת. בדיון ביום 8.9.09 הוריתי לרואה חשבון יעקב שור, בהסכמת הצדדים, להשלים את חוות דעתו פעם נוספת בהתייחס לטענת הנתבעים לפיה לא נערך בספרי התובעת רישום של חמש המחאות אותן פרע המנוח בסך כולל של 25,000 ש"ח.

ביום 10.2.10 נחקר רואה חשבון יעקב שור פעם נוספת על חוות הדעת על ידי הצדדים.

8.                  מלבד חוות הדעת בתחום החשבונאי, הגישה התובעת אף שתי חוות דעת של גרפולוג, מר יצחק חג'ג', כראיה לאמיתות חתימתו של המנוח על כרטסת הנהלת חשבונות מיום 24.7.01 במסגרתה אישר המנוח כי חובו לתובעת עומד על סך של 114,528 ש"ח נכון ליום 16.7.01, על רשימת שיקים שנמסרו לתובעת על ידי המנוח בסך כולל של 198,000 ש"ח וכן על כרטסת הנהלת חשבונות מיום 30.6.02 בה מאשר המנוח בחתימתו כי יתרת חובו לתובעת נכון ליום 9.7.02 עמד על סך של 248,534.10 ש"ח, זאת לנוכח טענת המנוח כי חתימותיו על המסמכים הנ"ל זויפו. הנתבעים מצידם לא הגישו חוות דעת בתחום הגרפולוגי ואף הודיעו בהודעה לבית המשפט מיום 20.6.10 כי אין בכוונתם לחקור את מר חג'ג' על חוות הדעת וכי אינם חולקים על הודעת התובעת לפיה חוות הדעת יהוו חלק מחומר הראיות בתיק.

9.                  מלבד חוות הדעת הרבות, הוגש על ידי התובעת תצהיר עדות ראשית של מנהלה, מוניר מנסור. הנתבעים הגישו תצהיר עדות ראשית של המנוח, וכן תצהיר עדות ראשית של הנתבע 3, בנו של המנוח. הנתבעים מצידם ויתרו על חקירתו של המצהיר מטעם התובעת. הנתבע 3 נחקר על תצהירו בישיבה שנערכה ביום 10.2.10.

טענות הצדדים בתמצית

            טענות התובעת

10.              התובעת טוענת בסיכומיה כי עלה בידה להוכיח את תביעתה במידה הדרושה במשפט האזרחי ואף הרבה מעבר לכך, בייחוד כאשר הנתבעים ויתרו על זכותם לחקירת המצהיר מטעם התובעת, מר מוניר מנסור, ועל חקירת המומחה הגרפולוגי מטעם התובעת.

11.              עוד טוענת התובעת כי לנוכח ויתורם של הנתבעים על חקירה נגדית של מר מוניר מנסור על תצהירו, הרי שיש לראות את הנתבעים כמי שאינם חולקים על גרסתה של התובעת שקיבלה ביטויה בתצהירו של מר מוניר מנסור. משכך, יש לקבל את גרסת התובעת לכל רכיבי התביעה. התובעת מוסיפה וטוענת כי היעדר חוות דעת גרפולוגית מטעם הנתבעים ועל רקע ויתורם של הנתבעים על חקירת המומחה הגרפולוגי מטעם התובעת מביאה למסקנה כי יש לקבל את מסקנותיו וקביעותיו של המומחה מטעמה, לפיהן כתב היד והחתימות המצויות על כרטסות הנהלת חשבונות מיום 24.7.01 ומיום 30.6.02 וכן על רשימת שיקים שנמסרו לתובעת על ידי המנוח, הן של המנוח, באשר הן לא הופרכו.

בהמשך לאמור, טוענת התובעת כי משהנתבעים לא הוכיחו את טענותיהם בדבר זיוף החתימות על גבי כרטסות הנהלת החשבונות מיום 24.7.01 ומיום 30.6.02 וכן על רשימת שיקים שנמסרו לתובעת על ידי המנוח, ולאור העובדה כי בחתימתו עליהם אישר המנוח את אמיתות תוכנם, הרי שמדובר בהודאת בעל דין בחוב הנטען על ידי התובעת ודי בכך בכדי להכריע בתביעה. התובעת טוענת כי הודאת בעל דין מהווה ראיה לאמיתות תוכנה וניתן להכריע על פיה כעדות יחידה.

12.              עוד טוענת התובעת כי טענת ההגנה היחידה של הנתבעים לפיה כרטסת הנהלת החשבונות של המנוח שהתנהלה אצל התובעת, לא שיקפה את המציאות, הופרכה בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר לא נסתרה במסגרת החקירה הנגדית מטעם הנתבעים.